בעלי העסקים העצמאיים שנדרשו להתגייס למילואים אמורים לפי המודל הקיים של פיצוי אנשי המילואים לקבל מהביטוח הלאומי את תגמולי המילואים בהתאם להכנסתם, אלא שלפי המודל אם בסופה של שנת המס יתברר כי ההכנסה השנתית הייתה נמוכה יותר, מה שצפוי לקרות בשל שירות המילואים הארוך, חייל המילואים יידרש להחזיר את התגמולים שקיבל כביכול ב”יתר”.
דרישה זאת של המדינה להחזיר את התקבולים מתקבלת בביקורת רבה. ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס, קורא לשר האוצר, בצלאל סמוטריץ’, לחוקק חוק שימנע מהביטוח הלאומי לדרוש מחיילי המילואים במלחמת חרבות ברזל את התגמולים שכבר קיבלו. בריאיון שערך גינדי עם שר האוצר במסגרת פורמט של תוכנית כלכלית ברשת, אמר השר כי “אני לא מוכן בשום פנים ואופן שהמילואימניקים יחזירו את הכספים שקיבלו. טוב שאתה מזרז אותנו בזה, מילואימניקים לא ייפגעו והיינו צריכים לפטור אותם בכלל ממס על תקופת המילואים שלהם”.
כרגע לא ברור אם הבעיה אכן תיפתר וחיילי המילואים לא יצטרכו להשיב את הכספים שקיבלו, כמו שאמר שר האוצר, אך יש לציין כי עניין זה הוא רק עיוות אחד בתוך מנגנון התגמול לחיילי המילואים בכלל. מלחמת חרבות ברזל חשפה עיוותים רבים במודל התגמול, מה שהמוביל אנשי מילואים למצבים של אובדן הכנסה ופגיעה כלכלית בהם ואף במעסיקים במשק.
עצמאי עם הכנסה גבוהה? אין פיצוי
ערן יוגב מפורום קהלת פרסם נייר עמדה הסוקר את הבעיות הקשות ביותר במנגנון תגמול המילואים: תגמול חסר לעצמאיים, תגמול חסר לשכירים במשרה חלקית, תגמול חסר למעסיקים וחוסר יעילות בהקצאת ימי המילואים בשל מערכת מענקים לא יעילה.
בעניין התגמול החסר לעצמאיים, נייר העמדה מציג את נתון הלמ”ס לפיו בשנת 2019 לכ-15% מהעצמאיים הייתה תפוקה של יותר מחצי מיליון שקל בשנה או כ-42 אלף שקל בחודש. לפי המנגנון הקיים עצמאי בעל הכנסה של מתחת ל-40 אלף שקל יקבל פיצוי של 25% מההכנסה ברוטו על אובדן הכנסה. עצמאי שיש לו הכנסה גבוהה יותר יקבל הרבה פחות פיצוי, והפיצוי יתאפס לגמרי ככל שהכנסה תהיה גבוהה יותר מהתקרה שנקבעה. “לחוסר הפיצוי הזה יש שתי בעיות משמעותיות: השונות בתזרימי ההכנסות וההוצאות בין העסקים השונים בעוד שהפיצוי מחושב באופן זהה. מעבר לזה, גם אם הפיצוי של 25% הוא ראוי, לא ברור מדוע עצמאי עם הכנסה של 50 אלף שקל ויותר לא מקבל בכלל פיצוי על חובה חוקית המוטלת עליו”, נכתב בנייר העמדה.
לא רק משרתי המילואים העצמאיים נפגעים, יש עוד בעיות במנגנון הקיים שפוגעים בעוד משרתי מילואים. אחת הבעיות מתייחסת למשרתי המילואים שעובדים במשרה חלקית, המנגנון הקיים היום קובע כי המוסד לביטוח הלאומי ישלם את התשלום עבור שירות מילואים לפי שכר ברוטו בשלושת החודשים האחרונים. ערן יוגב שפרסם את נייר העמדה מסביר כי את זה יש לחלק ב-90 וכך מתקבל השכר היומי בשלושת החודשים.
השכר היומי לא יכול יהיה פחות מ-310.52 שקל או 9,316 שקל בחודש. עבור שירות מילואים של חודש שלם שכרו של משרת המילואים יהיה זהה לשכר במקום עבודתו. לפי מודל זה מי שנפגע בעיקר הם אותם משרתי מילואים שאינם עובדים במשרה מלאה, אלא משרה חלקית ושכרם היומי הוא גבוה מהמינימום שנקבע. עובדים אלה מפסידים כי התגמול ליום המילואים הוא נמוך מהשכר היומי שהם רגילים אליו. ככל שמספר ימי המילואים עולה, הפער שבין השכר שאמור היה לקבל משרת המילואים במקום עבודתו לבין התגמול שהוא מקבל, רק נעשה גבוה יותר.
עיוות נוסף בתוך מנגנון הפיצוי למשרתי המילואים הוא ההפסד בצד של המעסיק. מי שמשלם את התגמול לחיילי המילואים הם המעסיקים דרך תלוש המשכורת, כאשר הם אמורים לקבל בחזרה את התגמול מהביטוח הלאומי. מבחינת המעסיקים מדובר בפיצוי חסר, כך מעלה נייר העמדה.
על פי המחקר שבדק זאת, עלות העסקה לא כוללת רק את הוצאות השכר אלא כוללת הפרשות סוציאליות הנאמדות בכ-30% מהשכר ברוטו. מכאן יוצא שהמעסיק למעשה סופג כ-23% מעלות העסקה של חייל המילואים בזמן שהוא נמצא בשירות. מעבר לזה המעסיק גם נאלץ לספוג עלויות נוספות כמו העסקת עובד מחליף, זמן החיפושים אחר העובד המחליף כולל ההכשרה והוצאות הכרוכות בעלות שלא באה לידי ביטוי גם היא במנגנון התגמול הקיים. לעניין זה יש תוצר לוואי כיוון שככל שהעלות שהמעסיק נאלץ לספוג היא גבוהה יותר כך הוא מפעיל יותר לחץ על משרת המילואים לחזור לעבודה, מכאן עלולה להיגזר האפליה של מעסיקים נגד משרתי המילואים.
לפי נייר העמדה כדי לתקן את העיוותים הקיימים במנגנון, נדרשת רפורמה משמעותית והקמת ועדה מקצועית בין משרדית שתמליץ על הרפורמה הנדרשת.
