אחד מכל עשרה תושבים בערי החוף של סין עלול לחיות מתחת לפני הים בתוך מאה שנה, כתוצאה משקיעת קרקע ושינויי אקלים, כך לפי מאמר שפורסם ב-Science today1.
כ-16% מהשטח של הערים הגדולות בסין שוקע “במהירות” – מהר מ-10 מילימטרים מדי שנה. שטח גדול עוד יותר, בערך 45%, שוקע בקצב “מתון”, כך נכתב בעיתון, כלומר מסלול מטה של יותר מ-3 מ”מ בשנה. הערים המושפעות כוללות את הבירה בייג’ין, כמו גם בירות אזוריות, כולל פוג’ואו, חפיי ושיאן.
המצב עלול להביא כרבע מאדמות החוף של סין מתחת לפני הים בתוך כמה עשורים, מה שמהווה “איום רציני” למאות מיליוני האנשים שחיים על החוף, מציין העיתון.
שקיעה היא בהחלט לא רק בעיה בסין ואזורים רבים בעולם חולקים את אותה בעיה. שקיעה היא כאשר היבשה שוקעת ביחס לגובה פני הים, בדרך כלל עקב מיצוי של מים תת קרקעיים, סלע או משאבים אחרים.
כך למשל, בהולנד הנמוכה, בערך רבע מהאדמה כבר שקעה מתחת לפני הים. ועד שנת 2040, צפויה כמעט חמישית מאוכלוסיית העולם לחיות על אדמה שוקעת. בארצות הברית, יותר מ-44,000 קמ”ר של קרקע ב-45 מדינות הושפעו ישירות משקיעות, כאשר יותר מ-80% מהמקרים נוגעים להפקת מי תהום, לרוב למטרות חקלאיות.
מחברי המאמר בראשות טאו שנגלי, חוקר בטכנולוגיית חישה מרחוק (איסוף מידע מרחוק על כדור הארץ) באוניברסיטת פקין בבייג’ינג, העריכו 82 ערים ברחבי סין עם אוכלוסייה של יותר מ-2 מיליון. הם השתמשו בפולסי מכ”ם מלוויינים כדי למדוד את השינויים במרחק בין הלוויין לקרקע כדי לבחון כיצד הגבהים שלו השתנו בין 2015 ל-2022. הם גילו שהערים העומדות בפני שקיעה חמורה מרוכזות בחמישה אזורים, ומכסות הן ערי החוף והן בפנים הארץ.
המאמר קושר מגוון גורמים טבעיים ואנושיים לשקיעה, כמו עומק הסלע של העיר, דלדול מי תהום, משקל המבנים, שימוש במערכות תחבורה וכרייה תת קרקעית. מחקרים קודמים מצאו כי הפקת מי תהום מוגזמת היא גורם מרכזי לשקיעת קרקע חמורה בערים ברחבי העולם.
אולם, יש גם מקום לאופטימיות, טוקיו האטה את שקיעתה מ-240 מ”מ מהירה בשנה בשנות ה-60 לכ-10 מ”מ בשנה בתחילת שנות ה-2000, לאחר שהעבירו חוקים שהגבילו את שאיבת מי התהום. שנגחאי, סין, שטבעה ב-2.6 מטרים מדהימים בין השנים 1921 ו-1965, הפחיתה את קצב השקיעה השנתי שלה לכ-5 מ”מ לאחר יישום שורה של תקנות סביבתיות. “המפתח לטיפול בשקיעת העיר בסין יכול להיות בשליטה ארוכת טווח ומתמשכת של הפקת מי תהום”, נכתב בעיתון.
בערים כמו מקאו והונג קונג שבהן לא נעשה שימוש במי תהום, שקיעה נובעת בעיקר מגיבוש – תנועה כלפי מטה כתוצאה מדחיסת קרקע – לאחר השבת הקרקע. המחברים גם ציינו את משקל המבנים כגורם. בניגוד לציפיות, בניינים כבדים יותר, כמו גורדי השחקים בשנחאי, נוטים לשקוע לאט יותר מאשר מבנים קלים יותר, אולי בגלל שהבניינים הללו מעוגנים על סלע עמוק יותר, כך נכתב ב-Nature.
כאשר ערים שוקעות, גם מפלס הים העולמי עולה, בגלל השפעות שינויי האקלים. ההרס הכפול הזה יגרום ל-22-26% מאדמות החוף של סין לרדת מתחת לפני הים עד 2120, אומר העיתון.
