מחקר חדש של הבורסה התחקה אחר החברות המחלקות דיבידנדים במשך עשר שנים ברציפות וגילה שיש 63 חברות בבורסה הישראלית שהמשקיעים בהן נהנו מדיבידנדים רצופים בעשור האחרון. 19 מהן הוגדרו כ”מלכות הדיבידנד”, אחרי שחילקו מדי שנה דיבידנדים במשך 20 השנים האחרונות; 14 מתוכן, שבבורסה הגדירו כ”אריסטוקרטיות הדיבידנד” חילקו דיבידנדים ב-15-19 השנים האחרונות ברציפות ו-30 “הטוענות לכתר”, חילקו דיבידנדים ב-10-15 השנים האחרונות.
היתרון הנוסף בחברות המחלקות דיבידנדים באופן קבוע ורצוף הוא שהתשואה שלהן גבוהה משמעותית מהתשואה הממוצעת של מדדי המניות המובילים: תשואת שערי המניות הממוצעת של החברות המחלקות באופן קבוע ורציף בעשור האחרון גבוהה ב-350% יותר מתשואת מדד ת”א-125 בעשור האחרון, שהסתכמה ב-56%.
כשני שלישים מהחברות המחלקות באופן קבוע ורציף דיבידנדים הינן חברות גדולות ורווחיות, עם איתנות פיננסית ויתרות עודפים גבוהות. את המחקר הוביל יובל צוק, כלכלן ביחידת המחקר של הבורסה לני”ע בת”א. עוד עולה מהמחקר, כי בשנה שעברה 40% מהחברות חילקו דיבידנדים ובעלי המניות וכמחציתן עשו זאת בעקביות לפחות 5 שנים.
ההתמדה בדיבידנדים מלמדת על כושר שרידות החברות
מהמחקר עולה, כי “שמירה על חלוקת דיבידנד באופן רציף לאורך שנים, מהווה איתות חיובי לחוסנה של החברה ויכולתה לשמור על הרווחיות גם אם נפגעה בתקופות של שפל, מיתון ומשברים שונים, ומחזקת את מעמדה ותדמיתה בקרב המשקיעים”.
בארה”ב ישנם כינויים שונים לחברות המחלקות דיבידנד באופן קבוע ורציף, מכאלו שמחלקות לפחות עשר שנים ברציפות (Dividend Achievers או Dividend Contenders), דרך אלו שמחלקות לפחות 25 שנה ברציפות ( Dividend Champions או Dividend Aristocrats שכולל רק חברות ממדד S&P 500), ועד אלו שמחלקות לפחות 50 שנה ברציפות (Dividend Kings או Dividend Monarchs).
מדדים שונים משמשים כנכס בסיס למוצרים עוקבים, כגון מדד The S&P Global Dividend Aristocrats (10 שנים ברצף), מדד S&P 500 Dividend Aristocrats (25 שנים ברצף) ומדד S&P Dividend Monarchs (50 שנים ברציפות). כעת גם בתל אביב יש כינויים לחברות אלה, לפי משך חלוקת הדיבידנדים שחילקו ברציפות.
החברות השוות: שווי שוק של יותר ממיליארד שקלים
כשני שליש מהחברות המחלקות באופן קבוע ורציף הינן חברות בעלות שווי שוק הגבוה ממיליארד שקלים, נכון לסוף 2023, ורווחיות, עם איתנות פיננסית ויתרות עודפים גבוהות המאפשרות להן להמשיך לחלק דיבידנד גם בשנים פחות טובות.
36 מתוך 63 החברות שחילקו דיבידנד 10 שנים לפחות ברציפות, הינן חברות שמניותיהן נסחרות במדד ת”א-125, מהן 10 מתוך 18 “המלכות” ו-10 מתוך 15 “האריסטוקרטיות”. שאר החברות הינן חברות קטנות-בינוניות עם רווחיות יציבה ומינוף נמוך-בינוני, ובעלות ותק פעילות ארוך בתחומן.
חלקן חברות תעשייה או מסחר ושירותים ותיקות, כגון כפרית, רימוני, בירמן, זנלכל וברימאג; חלקן הינו חברות החזקה, אשר נוהגות לחלק דיבידנד על סמך ההכנסות (דיבידנדים, תמלוגים וכו’) שמקבלות מהחברות המוחזקות, כגון פיבי (הבינלאומי), יצוא (בנק ירושלים), רם און (פולירם), אטראו שוקי הון (ילין לפידות) וכהן פיתוח (ניו-מד).
תשואת הדיבידנד הממוצעת של מחלקות הדיבידנד באופן קבוע ורציף גבוהה משמעותית מתשואת הדיבידנד של מדדי הדגל ת”א-35 ות”א-125 שנעה בשנים האחרונות סביב 2%-3%. התשואה הממוצעת בעשר השנים האחרונות של “המלכות” הינה הגבוהה ביותר והגיעה בממוצע ל-5.6%, אחריה תשואת “האריסטוקרטיות” (4.7%), ולאחר מכן “הטוענות לכתר” (4.2%).
ההתמדה מלמדת על התשואה
תשואת שערי 33 המניות של “מלכות הדיבידנד” ו”אריסטוקרטיות הדיבידנד” בעשר השנים האחרונות (2014-2023) הסתכמה בממוצע ביותר מ-300%, גבוהה בהרבה מהתשואה באותה תקופה של שוק המניות (כ-37%) ושל מדד ת”א-125 (כ-56%).
24 מתוכן רשמו תשואה תלת-ספרתית בתקופה זו, ורק שלוש מניות השיאו תשואה נמוכה מזו של שוק המניות.
התשואה הממוצעת של כל 63 המניות (כולל “הטוענות לכתר”) בעשור האחרון אף גבוהה יותר ומסתכמת בקרוב ל-350%.
כ-75% מהן (47) עם תשואה תלת-ספרתית, ורק חמש מניות השיאו תשואה נמוכה מזו של שוק המניות.
עוד מתברר, כי לרוב רובן של החברות הללו ישנו בעל שליטה, כשלרוב מדובר במייסד, או בחברה משפחתית או בקיבוצים ומושבים.
אלו שאינן עם גרעין שליטה הן שתי קרנות ריט (ריט 1 וסלע קפיטל נדל”ן), שמחויבותם לחלק מדי שנה לפחות 90% מההכנסה החייבת שלהן. שתי חברות נוספות – אלוני חץ ואמות, אמנם ללא גרעין שליטה, אך ממשיכות את המדיניות רבת השנים שהתווה המייסד ובעל המניות הגדול (נתן חץ, שמכהן כמנכ”ל של הראשונה ויו”ר דירקטוריון של השנייה).
נדל”ן וטכנולוגיה מובילות
מבין 63 החברות שחילקו דיבידנד באופן קבוע ורציף בלפחות כל אחת מעשר השנים האחרונות, הענפים הבולטים הם נדל”ן ובנייה: יותר מרבע מהחברות (17 חברות) הן חברות נדל”ן ובנייה – 12 חברות נדל”ן מניב, שלהן תזרים מזומנים יציב יחסית, ו-5 חברות בנייה.
כ-21% מהחברות (13) הן חברות טכנולוגיה וכ-17% הן חברות (11) הן חברות מסחר ושירותים, רובן רשתות שיווק או יבואניות של מוצרי צריכה שקיים ביקוש קשיח למוצריהן. 14% (9 חברות) הן חברות יצרניות ותיקות ורווחיות, כמעט כולן בבעלות משפחתית או בבעלות קיבוץ, או מושב.
מעניין לציין, שעל אף שענף הבנקים בולט מזה שנים בסכומי הדיבידנד ובתשואות הדיבידנד, אף בנק לא נכנס לרשימת “מלכות דיבידנד” ורק הבנק הבינלאומי הוא בין “אריסטוקרטיות הדיבידנד”. אחת הסיבות לנוכחות הנמוכה של הבנקים היא חובתם לעמוד בדרישות יחסי הלימות ההון שלהם כדי שיותר להם לחלק דיבידנד – עובדה שמנעה מרובם לחלק דיבידנד בשנים מסוימות.
