רשות החשמל פרסמה את מסמכי השימוע ליצרני החשמל הפרטיים, אחרי שהתריעה מספר פעמים בפניהם שאם לא ימתנו את מחיריהם היא תיאלץ להתערב בשוק.
כבר כיום היצרנים הפרטיים מייצרים כשני שלישים מייצור החשמל מגז טבעי וזה מהווה כ-60% מסך אמצעי הייצור (מלבד פחם, סולר ואנרגיה מתחדשת). לטענת רשות החשמל היצרנים הפרטיים “מנצלים את אי התחרות בשוק הזה”, או ליתר דיוק – את התחרות המצומצמת.
המחירים הגבוהים, לכאורה, שהיצרנים הפרטיים גובים נמוכים מהמחירים שנגבו על ידי חברת החשמל, אך לפי מספר מדדים הם גבוהים מהמחירים שיכלו להיות בשוק לו זה היה תחרותי יותר.
אחד המדדים לכך הוא שיעור הרווחיות שלהם, הגבוה מאוד בהשוואה ליצרני החשמל בארה”ב – רווח נקי של 25%, הכפול מהמקובל שם. מיותר לציין שהיצרנים הפרטיים לא אחראים לריכוזיות בשוק – ריכוזיות שנוצרה על ידי הממשלות האחרונות וממשיכה להישמר גם בממשלה הזו. בקשות להרחבת תחנות קיימות ולהקמת תחנה נוספת מונחות על שולחנות הרגולטורים ונדחות במשך שנים.
עוד ראוי לציין שבחישובי הרווחים נבדקות עלויות הייצור והתפעול מול מחיר המכירה שלהן, בנטרול ההשקעות. מדובר בהשקעות עתק שנחסכות מהמדינה מאז הוצא מרבית הייצור מחברת החשמל.
עלות ההקמה של תחנת כוח היא כ-1.4 מיליון דולר לכל מגה-ואט ייצור, או 1.4 מיליארד דולר לייצור 100 מגה-ואט. נזכיר שאנחנו מדברים על צורך מינימלי של ייצור 12,000 מגה ואט וצורך ריאלי של המשק בכושר ייצור כפול מזה כבר בשנים הקרובות – שכן כושר הייצור צריך להתאים לרמת שיא הביקוש ביממה.
כך שלמעשה נדרשים עוד יצרנים רבים בארץ כבר כעת והבעיה האמיתית היא הממשלה והרשויות שאינם מקדמים הקמה של עוד תחנות כוח, למרות שיש תנאים אידיאליים לכך בשוק: ידוע שפוטנציאל המכירות של תחנות כאלה עדין גבוה ומתח המחירים אטרקטיבי מאוד למשקיעים חדשים.
המשמעות של הרווח הגדול ליצרני החשמל היא החזר מהיר יותר להשקעה שלהם – עובדה שאין להצטער עליה, כי גם כך מדובר בהחזר של שנים ארוכות מאוד – כ-20 שנים בממוצע.
במילים אחרות, מדובר ברמת סיכון גבוהה, בהתחשב בכך ששוק האנרגיה העולמי נתון לשינויים מואצים, ומחלקות המחקר והפיתוח בחברות רבות בעולם עומלות ללא הרף לייצור פתרונות חלופיים לאגירת אנרגיה ולנצולת טובה יותר של האנרגיות המתחדשות, המסכנות את ההשקעות בתחנות כוח מסורתיות בטווח של החזר ההשקעה שלהן.
עובדה נוספת שיש לקחת בחשבון היא שלמרות המחירים “הגבוהים” שהחברות גובות, מחירי החשמל בארץ נמוכים ואפילו נמוכים מאוד בהשוואה למקובל בעולם, לפחות כשמדובר בתעריפי החשמל הביתי. כך למשל, תעריף החשמל הביתי בגרמניה הוא 0.42-0.5 אירו (1.7-2.1 שקלים) לקוט”ש, לעומת 0.61 שקלים לקוט”ש בארץ.
התערבות הרגולטור במחירים בארץ, או הגבלות חמורות על היצרנים הקיימים, תקשה על הכנסת יצרנים חדשים, להם משק החשמל בארץ משווע. ובמילא, רק הגברת התחרות תביא להוזלה אמיתית במחירי החשמל.
ובכל מקרה, צו השעה הוא להגדיל את כושר הייצור ולגוון את אתרי הייצור, יותר מאשר להתמודד עם מתח הרווחים של היצרנים שהקדימו להיכנס לשוק.
