במקביל, משרד האוצר ומשרד האנרגיה והתשתיות מובילים בדוח יעד הגעה לשיעור מס של כ־50% מהרווח התפעולי של המפעלים כתמלוגים למדינה, באמצעות מערכות המיסוי הייעודיות שנקבעו לפרוייקט הלאומי.
תכנוני מס מתוחכמים – במטרה חהקטין את התמלוגים
יצויין, כי המדינה מנסה מזה שנים ארוכות לגבות חלק גדול יותר מהרווחים של ICL – ללא הצלחה. על מפעלי ים המלח מוטלים שלושה מיסים: מס חברות, תמלוגים והיטל רווחי יתר – אך החברה נוקטת תכנוני מס מגוונים כדי להקטין את התשלומים למדינה.
על רקע זאת הדוח ממליץ לדרוש במכרז הבא שהיזמית שתפעיל את ים המלח תהיה חברה עצמאית שפעילותה בים המלח היא פעילותה היחידה, וזאת כדי למנוע תכנוני מס שמסיטים הפסדים ועלויות מחברה אחת לאחרת.
הזוכה במכרז צפוי להיבחר עד סוף 2027
הרווח התפעולי של ICL מזיכיון ים המלח נאמד על-ידי כלכלני הממשלה ב־2.5-3 מיליארד שקל, והמסים שהיא משלמת הם בשיעור של כ־35%, כלומר בין 875 מיליון שקל למיליארד שקל. לפיכך, נודעת משמעות גדולה עבור קופת המדינה לייעול מערכת המיסוי כך ששיעור המס יתייצב על 50%.
הדוח האמור מהווה תמצית של מסקנות שתי הוועדות שנקבעו לצורך הקמת המתווה למכרז ים המלח הבא, אשר עוסקות בהיבטים הסביבתיים והכלכליים של זיכיון ים המלח, ומהווים טיוטה להערות הציבור עד להחלטה הסופית ופרסום המכרז עד אמצע 2025. הזוכה, כך מתכננים במשרד האוצר, אמור להיבחר עד סוף 2027.
מסקנות הוועדות כפי שהן באות לידי ביטוי בדוח, חושפות בפירוט את העיוותים הסביבתיים והכלכליים שיש היום בזיכיון שניתן למפעלי ים המלח.
עם זאת, בדוח אין פתרונות לכל הסוגיות, ובכלל אלו המתווה לקיום מכרז תחרותי כשבשטר הזיכיון הנוכחי יש סעיף שנותן למפעלי ים המלח זכות סירוב, שפירושה שאם יהיו מועמדים שיציעו סכום גבוה יותר, תוכל ICL להשוות את הסכום ולזכות במכרז.
סוגייה נוספת היא האם יימצא יזם שיוכל להתחרות במחיר שיציעו מפעלי ים המלח, שכמעט ולא צריכים להשקיע הון נוסף כדי להמשיך ולקיים את הפעילות.
