בשבוע שחלף (שני-שבת) התקיים הכנס השנתי של קרן המטבע העולמית והבנק העולמי. בסמיכות מקרית התקיים השבוע גם הכנס השנתי של ארגון מדינות הבריקס (BRICS) שהתארח ברוסיה, בקאזן, בימים שני-חמישי. בארגון חברות 9 מדינות – ברזיל, הודו, סין, דרום אפריקה ורוסיה. השנה השתתפו בכנס לראשונה גם מצרים, אתיופיה, איראן ואיחוד האמירויות. גם טורקיה ביקשה להצטרף לארגון, אך היא תצטרך לעזוב לשם כך את נאט"ו ואת האיחוד האירופי לפני שיקבלו אותה בשמחה לארגון הזה.
מדינות הבריקס לא ממש מיוצגות בקרן המטבע ובבנק העולמי – מוסדות שנשלטים בעיקר על ידי ארה"ב. בכנס של קרן המטבע והבנק העולמי הנציגים המלומדים דנים על אתגרי סחר בינלאומי, האקלים ולא מעט על אתגרים חברתיים כמו הגירה, זכויות אזרח ושוויון וכמובן אנרגיה, נוכח המלחמות בעולם והחורף המתקרב.
בכנס הבריקס מדברים על דרכים להידוק הקשר בין המדינות החברות בו, בעיקר על ידי קידום אמצעי הסליקה החדש שהוא משיק – "בריקס פיי" (BRICS PAY) – מערכת הסליקה המתחרה ב-SWIFT השולטת בעולם.
כיום מדינות הבריקס, המכונות באופן מסורתי "נחשלות", אחראיות על 35% מהתוצר העולמי ועל 40% מהצמיחה בעולם.
בעוד ארגוני הביון בעולם מנסים להשיג מידע חשאי על המתרחש במדינות אויב, נראה שאין מידע מרעיש יותר מהמדובר בשני הכנסים הללו – מדינות המערב מול האלטרנטיבה המתפתחת להן. בארגון האלטרנטיבי לא חברות רק אויבות המערב ולא רק "מדינות ציר הרשע", אך המטרה הרשמית שלו הוא להוות אלטרנטיבה, שבהכרח תחליש את ארה"ב ואירופה.
למעשה ארה"ב ואירופה נחלשות גם כך וזו אולי הסיבה המרכזית לכך שהארגון החלופי הזה מתחזק. גם באירופה לא מעט בנקים מרכזיים חוששים מכלכלת ארה"ב ולמעשה גם הבנק המרכזי בארה"ב החל לא מכבר לאגור זהב כדי לבטח עצמו מסיכוני המטבע המקומי.
הנתונים זועקים מכל עבר. מי שמעיין בנתונים מתחילת המילניום לא יכול שלא להבין מה קורה פה: בתחילת המילניום ארה"ב הייתה אחראית לשליש מהתוצר העולמי (כ-32%) וכיום לפחות מרבע ממנו (24%). בתחילת המילניום 40%-45% מהעסקאות בעולם התבצעו בדולר אמריקאי וכיום רק 30%-35% – אלו הם נתוני מגמה דרמטיים מאוד. בתחילת המילניום הדולר היה שווה ל-1.5 אירו וכיום הוא ירד מתחת לאירו – 0.93. הדולר האמריקאי היה שווה גם 1.5 דולר קנדי וכיום הוא שווה 1.35 דולר קנדי. הדולר האמריקאי התחזק מול הין היפני בשל המגמה הדומה של גידול היסטרי בהיקף החוב של יפן.
תקציב הביטחון של ארה"ב זינק באופן אבסולוטי, אך במונחים של אחוזים מהתקציב הוא הצטמצם מ-15% בתחילת המילניום ל-10%-11% כיום. סך החזר החובות של ארה"ב בשנה עולה על ההוצאה הביטחונית שלה.
מערכת סליקה חלופית שתישלט על ידי סין ורוסיה לא רק תחליש את כלכלת ארה"ב, אלא בעיקר תקטין את השפעתה והשפעת המערב בכלל על ניטור כספי טרור.
אלא שהנושאים החשובים הללו – אתגרי הטרור, מערכת הסליקה המתחרה, האתגר הגדול ביותר לעולם המערבי – היקף החוב של ארה"ב ואירופה… כל אלה נדחקו לטובת דיונים על אקלים וסבסוד אנרגיות מתכלות.
המצב הזה אמור להזכיר לבנקים המרכזיים כלכלן חשוב מהמאה הקודמת שכתב את הדברים הבאים במהלך המשבר הגדול של 1929:
"אין רעל מסוכן יותר מאשר אשראי מופרז. קולותיהם של הדור הישן שדיברו על המספרים, הרווחים, הייצור והדיבידנדים הושתקו. הם אמרו שאנחנו חיים בעידן חדש, שבו לערך בספרים אין שום משמעות יותר ושאנחנו יכולים להוון רווחים בכל שיעור שדמיוננו משיג… ההתמוטטות הפכה לוודאית כשמספיק אנשים החלו להשתמש בנייר ועיפרון כדי לעשות חישובים". כך כתב הכלכלן בנג'מין אנדרסון מקאליסטר בשנות השלושים של המאה הקודמת, אחרי המשבר הגדול של 1929 – אותו משבר שהביא, בין היתר, לעליית הנאצים ולמלחמת העולם השנייה.
מקאליסטר זכה ללגלוג כשהתריע לפני המשבר ובמהלכו על המינוף הבלתי נסבל של הבנקים. הוא נחשב מיושן, מול אלה שכינו עצמם כבר אז פרוגרסיבים וחדשנים. ארגוני הביון והמודיעין במערב צריכים להתריע כעת על הסכנה האמיתית, כאשר "מדינות נחשלות" משתמשות בעיפרון ונייר כדי לקרוא את המציאות שבמערב רואים באמצעות מודלים מתוחכמים של אקלים. עם כל הכבוד לאתגרים הגדולים הללו – אמיתיים ככל שיהיו, החלופה המתגבשת לשליטת המערב בכלכלה העולמית מסוכנת ומיידית עוד יותר.
