בשיחה מפורסמת של פרופ’ מילטון פרידמן ורוברט מנדל, שניהם חתני פרס נובל לכלכלה, פרידמן הציע לקבוע מנגנון לקביעת הריבית, כך שהקריטריונים יהיו ברורים, שקופים וניתנים לחיזוי. מנגנון כזה עשוי לייתר פעילות של ספקולנטים ולהוסיף ודאות לשוק. אך מעבר לכך, מדיניות הבנקים המרכזיים מאז הקמתם מוכיחה שיש אמת בין הצורך בעצמאותם המוחלטת לבין שליטה שלטונית בהם.
לפי פרידמן, למשל, הבנק המרכזי בארצות הברית הוא האחראי הישיר למשבר הגדול בהיסטוריה מ-1919 – משבר שאחת מתוצאותיו היא עליית הנאצים בגרמניה. כפי שהוא מסביר בספרו “החופש לבחור”, ההחלטה שלא לאפשר ל”בנק אוף אמריקה” נזילות, נבעה מתוך אנטישמיות, מכיוון שהבנק היה בהנהלה של יהודים ושירת בעיקר לקוחות יהודים.
אז נכון שמאז הבנקים המרכזיים למדו כמה דברים, אבל עדיין יש לציבור זכות לבקר אותם ולומר את דעתו על העדפותיהם. בחיינו הפרטיים מתאפשר האיזון הזה בין החלטות מקצועיות לערכיות; אנחנו מתייעצים עם הרופא, הוא מסביר את הסיכויים והסיכונים שבטיפולים החלופיים ונותן מקום למטופל לבחור בין האפשרויות. הרי לא מדובר רק בטיפול רפואי, אלא גם בהחלטה ערכית – יש מי שייקח סיכון גדול מאוד כדי לשפר את איכות חייו ויש מי שיעדיף מינימום סיכון, גם במחיר של איכות חיים ירודה. יש לפרט זכות לבחור בין האפשרויות האלה – זו לא החלטה מקצועית.
הבנקים המרכזיים מתנהלים לפי היגיון פנימי שהם פיתחו לעצמם. ברור שהחוק מגדיר את יציבות המחירים כמטרה ראשית שלהם, אך כלל לא ברור שהמדיניות ששמה את יציבות המחירים כערך עליון אכן משיגה אותם בסופו של דבר.
במהלך משבר הקורונה הבנקים המרכזיים בעולם החליטו להוריד את הריבית לשפל היסטורי, כתגובה לפאניקה בשווקים שאיימה להביא את הצריכה בתחומים רבים לרמה אפסית. הם גם אפשרו לממשלות להגדיל את היקף החוב, כדי להתמודד טוב יותר עם אי הוודאות שבמשבר. הם משכו ומשכו את תקופת הריבית הנמוכה והיה ברור שנשלם על זה.
עכשיו אנחנו משלמים על זה בכך שהם מושכים עוד ועוד את הריבית הגבוהה “כדי למתן את האינפלציה”. איזו אינפלציה?! קוראי שורות אלה עלולים לחשוב שיש מסיבה אליה הם לא הוזמנו. אז אין. לא רק אתם מצטמצמים. ישראל לא נמצאת בחגיגת קניות. אז תרגישו טוב עם עצמכם – לא מדובר בשום חגיגת קניות.
כמות הכסף של הציבור הצטמצמה מאוד בשל הריבית הגבוהה וגם אין חגיגות שכר. הגידול בביקושים נובע מכך שיותר ישראלים נמצאים בארץ. אה, ואין שום עליית מחירים בדירות. לפעמים, במיוחד כשיש נפילה במספר העסקאות, המדד לא מדייק. כך גם קרה בקורונה, כשהמדידות השתבשו בעקבות העצירה הפתאומית של השוק, והמדד הראה התייקרות בענפים שכלל לא פעלו.
כך שבשורה התחתונה, סביר להניח שבנק ישראל נלחם בשד בבקבוק באמצעות ירי חיצים לשוק. הריבית הגבוהה לא תשפיע על מחירי הנפט, לא על המיסים שיעלו – הישירים ובעיקר העקיפים ובטח שלא על מחירי חומרי הגלם בעולם. הריבית הגבוהה תגדיל את הסיכון של ענף הנדל”ן ושל עסקים רבים, אבל היא תאפשר לבנק ישראל, כמו לפד בארה”ב, להראות שהוא מבחינתו עשה מה שהוא יכול “כדי להילחם באינפלציה”. על התוצאות אף אחד לא ישפוט אותו.
