פערי השכר במגזר הציבורי בין נשים לגברים הינם בין 16-18% לטובת הגברים, כך עולה ממחקר שערך אגף הממונה על השכר בעניין.
המחקר מצא כי רובו המוחלט של פער השכר נובע מהיקף העבודה הנוספת של העובדים, אך גם מתעסוקה בדירוגים עם ממוצע שכר גבוה, ומרמת בכירות גבוהה יותר של גברים לעומת נשים.
עוד עולה מהמחקר, כי 60% מכוח העבודה בשירות הציבורי הוא כוח נשי ורק 40% מעובדי השירות הציבורי הם גברים. נדגיש שמחברות הדוח מראות שאת עיקר הפער בין שכר הנשים לשכר הגברים ניתן להסביר בנסיבות צפויות – מדרג היררכי בארגון, השכלה, ניסיון ושעות עבודה נוספות.
מחברות הדוח של הממונה על השכר סבורות, כי העובדה שנשים רבות יותר משתלבות במגזר הציבורי קשורה לגמישות שמעסיק זה מאפשר: “העובדה כי חלק נכבד מפערי השכר המגדריים במשרדי הממשלה קשורים להיקף ההעסקה מדגישה את חשיבותה של הגמישות במקום העבודה כגורם מאפשר לנשים בכלל ולאימהות בפרט, להשתכר בדומה לגברים”.
הדוח הזה, בניגוד לדוחות רבים בעניין פערי השכר, חושף למעשה את הפערים האמיתיים שבבסיס העניין: לפחות במגזר הציבורי הבעיה אינה קשורה לדעות קדומות ולכן האתגרים מהותיים יותר. במקרים בהם משפחה בוחרת שהאם תהיה האחראית הראשית על גידול הילדים היא זו שזמינה להם בשעות מוקדמות יחסית; היא זו שתוותר על יום עבודה כשמי מהילדים חולה, או צריך השגחה מסיבה אחרת – כפי שראינו במשבר הקורונה ובמלחמה הנוכחית. העובדה הזו מסלילה את האימהות לתפקידים מסוימים ויוצרת את פערי השכר.
במגזר הפרטי העניין מורכב עוד יותר, שכן לגמישות שמאפשר המגזר הציבורי יש עלות גבוהה שמעסיקים פרטיים לא תמיד יכולים להרשות לעצמם.
