הדוח שפרסמה פיץ’ אתמול (בין שני לשלישי) הוא דוח שקול, מאוזן ונטול ביקורת משמעותית על הממשלה והבנק המרכזי.
חברות הדירוג החלו לדרג את ישראל בנובמבר 1995, לפני כ-29 שנים. פיץ’ היא אחת משלוש סוכנויות הדירוג הגדולות והנחשבות בעולם ואחת משתי האמריקניות שבהן, אך היא גם הרווחית מכולן.
הדירוג הראשון שנקבע לישראל לפני כשלושה עשורים היא BBB+, חודש לאחר מכן הוא הועלה ל-A מינוס ובפברואר 2008 – אחרי 13 שנים הוא הועלה ל-A. 8 שנים לאחר מכן, ב-2016, הדירוג הועלה ל-A פלוס – רמה בה הוא נותר עד השבוע, כשהורד ל-A מינוס.
בתחילת המלחמה פיץ’ נמנעה מלשנות את הדירוג והסתפקה באזהרת “מעקב”. מינון השינויים בדירוג מלמד על הדרמה שבהחלטה, במיוחד כשמדובר בפעם הראשונה בה דירוגה של ישראל הורע.
אלא שהשווקים לא ממתינים לחברות הדירוג, שלמעשה מדרגות את איגרות החוב שהמדינה מנפיקה, והוא כבר מתמחר את ישראל ברמה של BBB – רמה נמוכה מהדירוג החדש שלה. ולמרות זאת, יש למהלך הזה משמעות – כמו סטודנט שניגש לא מוכן למבחן ויודע שהוא צפוי לציון עובר בקושי, אך מרגיש את מפח הנפש הממשי רק כשהוא מקבל את תוצאות המבחן הרשמיות.
אלא שבמקרה שלנו יש משמעויות נוספות לממצא הרשמי: ישראל נמצאת כעת בדירוג השקעה טוב, אך לא משובח ולדירוג הזה יש משמעויות קנייה בעולם בו גופים מוסדיים מנוהלים באופן רובוטי: גופים שבהגדרה לא קונים מתחת לדירוג מסוים, לא יקנו אג”ח ישראלי.
בנוסף, כמו כל עסק שמבין את חשיבות המוניטין, יש לישראל אינטרס להציג עצמה בדירוג גבוה וביציבות. סוכנויות הדירוג יודעות זאת ולא ממהרות לשנות דירוגים ללא סיבה קיצונית.
לכן פיץ’ נמנעה עד כה משינוי הדירוג ועושה זאת רק כשאנחנו מגיעים לשיא בהתפתחות המלחמה, מנקודת ראותה. בדוח מוזכרים החיסולים שישראל ביצעה בסוף יולי ואת הטבח ב-12 הילדים במג’דל שמס – אירועים שהובילו את המלחמה לסף עימות ישיר של ישראל עם איראן ולמעשה להורדת דירוג האשראי.
ההנחה של פיץ’ כעת היא שהמלחמה תימשך לתוך 2025 ותתרחב לזירות נוספות. הסיכונים המוזכרים בדוח כוללים אובדן חיי אדם, עלויות מימון גבוהות של המלחמה, הרס תשתיות, פגיעה בפעילות הכלכלית ובהשקעות וכן המשך עלויות פינוי תושבים.
עוד מניחים בדוח: גירעון הממשלה יגיע השנה ל-7.8% ובשנה הבאה ל-4.6% ואף יותר מכך, אם המלחמה תימשך עמוק לתוך השנה הבאה. תקציב הביטחון יגדל ב-1.5% באופן קבוע אחרי המלחמה. יחס החוב-תוצר של ישראל יגיע בשנה הבאה לשיא של 72%, אחרי שבשיא הקודם, ב-2020 הוא הגיע ל-71%.
בפיץ’ מזכירים שישראל הייתה במסלול שהיה עשוי להוביל אותה ליחס חוב של 55% בשנה הבאה. רזרבות המט”ח של ישראל גדלו, למרות המלחמה, והגיעו לשיא של 213.4 מיליארדי דולרים, מ-204.7 מיליארד בסוף השנה שעברה.
בפיץ’ לוקחים בחשבון את יישום התקציב הקודם בתחילת 2025, לפיו הוצאות הממשלה יצומצמו והמע”מ יגדל ב-1% ויוסיף 0.8% לתל”ג, אך גם לוקחים בחשבון שההוצאות לא יצומצמו בשנה הבאה, אם המלחמה תימשך ואף תתפתח לזירות נוספות. כן מצוינים הסיכונים הפוליטיים שעלולים להביא לבחירות לפני אוקטובר 2026.
עד כאן מה שנכתב בדוח המקורי. חשוב לדעת זאת לפני שניגשים לקרוא פרשנויות בכלי התקשורת שמוסיפים משלהם – נבואות זעם, ביקורות נוקבות והערכות בומבסטיות בערבוביה עם לשון הדוח.
