יום הבחירות בארה"ב: קרב צמוד בין שני המועמדים לנשיאות, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ מול סגנית הנשיא ג'ו ביידן, קמלה האריס. במאמר מיוחד שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל" נכתב כי יש שחקנית שלישית בתוך מערכת הבחירות הזאת והיא – הכלכלה.
על פי המאמר, הכלכלה עיצבה את הנרטיבים של שני הקמפיינים של המועמדים ומרה את המירוץ צמוד. הדרך שבה הכלכלה עשויה להשפיע על תוצאות הבחירות היא מורכבת, "מצד אחד הכלכלה האמריקנית גדלה בהתמדה ומייצרת מיליוני מקומות עבודה חדשים ודוחפת את השכר גבוה יותר. מצד שני, המחירים גבוהים באופן חד בהשוואה לתקופה של לפני כניסתו ש הנשיא ביידן לתפקידו גם הדיור הרבה פחות נגיש – גורמים אלה מכבידים על מצבי הרוח של האמריקאים", נכתב.
במהלך הקמפיין האריס לא שמה דגש רב על מקומות העבודה והצמיחה כמו שעשה ביידן, במקום זאת היא מיקדה את המסר שלה במה שהיא מכנה "כלכלת הזדמנויות". לפי טראמפ, הוא יקדם מערך של קיצוץ מסים ותעריפים, במהלך הקמפיין הקפיד להציג תמונה אפלה יותר של הכלכלה. בסוף השבוע הזהיר שזכייה של האריס תוביל ל"שפל כלכלי בסגנון 1929".
האמריקאים העניקו לכלכלה ציונים נמוכים במהלך ממשל ביידן, ציונים נמוכים בעיקר על רקע התסכול מהמחירים. אולם גם כאן באה לידי ביטוי חלוקה מפלגתית חדה. סקרי צרכנים מאוניברסיטת מישיגן מראים שהרפובליקנים מעריכים את הכלכלה כגרועה יותר מתקופת טראמפ בשנת כהונתו האחרונה כאשר הקורונה פגעה בכלכלה. הדמוקרטים מעריכים את זה כטוב יותר מאשר אי פעם בתקופתו של טראמפ.
למרות הערכות צנומות כאלה, מה שאנשים עשו עם הארנק שלהם מספר סיפור אחר. בשבוע שעבר דיווח משרד המסחר כי בהתאמה לאינפלציה, ההוצאה הצרכנית עלתה ב-3% ברבעון השלישי לעומת שנה קודם לכן. במהלך שלוש השנים הראשונות של ממשל טראמפ, לפני המגיפה, ההוצאות צמחו בשיעור שנתי של 2.6%.
יחסי הגומלין בין צמיחה איתנה למחירים גבוהים עשויים להיות סיבה מרכזית לכך שהסקרים מראים שיש פגיעה בתקופת הבחירות. במאמר שפורסם הוצג מודל חיזוי נשיאותי ארוך טווח שכלכלן אוניברסיטת ייל ריי פייר פיתח לראשונה בשנות ה-70. הוא גילה ששלושה משתנים כלכליים עשו עבודה טובה בחיזוי ההצבעה לנשיאות.
הראשון הוא קצב הצמיחה לנפש של התוצר המקומי הגולמי הריאלי בשלושת הרבעונים שלפני הבחירות. ככל שהכלכלה סיפקה יותר צמיחה במהלך שנת הבחירות, כך היא הועילה יותר למועמד המפלגה המכהנת.
התמ"ג לנפש גדל בשיעור של 2% בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה, הקצב הטוב ביותר לכניסה לבחירות מאז זכה הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש בכהונתו השנייה ב-2004. התמ"ג לנפש צמח בשיעור טוב עוד יותר של 2.8% במהלך כל כהונתו של ביידן עד הרבעון השלישי – הטוב ביותר מאז הנשיא לשעבר לינדון ג'ונסון.
אבל המחקר שערך פייר מראה שלבוחרים יש זיכרון ארוך יותר לאינפלציה מאשר לצמיחה כלכלית. המשתנה השני במודל שלו הוא שינויים במדד האינפלציה הנקרא מדד מחירי התמ"ג. פייר גילה ששינויי המחירים לאורך כל כהונת הנשיא הם שקובעים. ככל שהמחירים עלו יותר, כך המצב גרוע יותר עבור הצד המכהן.
הזיכרון הארוך של הבוחרים בנושא אינפלציה הוכח השנה, כך על פי המאמר. "הכעס על עליות המחירים החדות שהתרחשו קודם לכן בתקופת הנשיאות של ביידן נמשך למרות שהאינפלציה התקררה. וזה נמשך אף על פי שניתוחים כלכליים של נתוני משרד העבודה מראים כי רוב שכרם של העובדים עלה יותר מהמחירים שעלו".
