אנחנו פותחים כעת את השבוע ה-34 למלחמה והוא צפוי להיות חלש. לא רק בגלל המניות הדואליות שייפתחו בירידה טכנית, אלא גם באופן מהותי – אנחנו עדיין לא רואים את המהפך המיוחל בהישגי המלחמה. נהפוך הוא – עמדת ישראל נחלשת בעולם, אחרי החלטה שערורייתית נוספת של בית הדין בהאג, שממשיך להאשים ולהעניש את ישראל על הפשע נגד האנושות שהעזתים ביצעו נגד אזרחיה.
אנחנו אמנם לא יודעים מה קורה באמת – עד כמה התקדמנו עם נטרול הסיכונים בצפון, עד כמה היכנו את החמאס – האם, כפי שהמודיעים האמריקאי טוען, השמדנו רק שליש מהכוח הצבאי של החמאס, או שמא הרבה יותר. הרי המודיעין האמריקאי לא הוכיח אמינות גבוהה בכל הקשור לנתונים מהשטח בעזה. אבל “לא יודעים”, מיתרגם לידיעה שלילית מאוד על ידי המשקיעים.
לכאורה, הכלכלה הישראלית שומרת על עצמה, כשהשקל מתחזק מתחילת השנה ב-1.6% מול הדולר; המדדים בת”א עולים מתחילת השנה: ת”א 35 עלה ב-5.7% ות”א 90 עלה ב-1%; ת”א 125 עלה ב-2%, כמו גם מדד הבנקים. אך מדד מניות הבנייה ירד מתחילת השנה בכ-3% וגרוע מכך – בהשוואה לביצועים של בורסות ניו-יורק, גרמניה ובריטניה, כמו בורסות נוספות בעולם, מדובר בעליות מתונות מאוד.
כך למשל, S&P500 עלה ב-12% מתחילת השנה והנאסד”ק קומפוזיט (כלל מניות המדד) הוסיף מתחילת השנה 15%. הפוטסי בלונדון הוסיף מתחילת השנה כ-11% והדאקס בגרמניה הוסיף כ-15%. גם בשקלול התחזקות השקל, הבורסה הישראלית ממשיכה לפגר אחר התשואות בעולם.
המשקיעים בוודאי לא נהנים מהתנהלות האוצר והממשלה בעת הזו. האוצר לא מגיב לאינפלציה ולמדדים המאיימים על הצמיחה. מחירי הדלק צפויים לעלות פעם נוספת השבוע, כמו גם מחירי המזון שלא מגיבים למאמצים הלא אפקטיביים של משרד הכלכלה להיחלם בהתייקרויות באופן מגוחך של ביוש רגולטורי, איומים על חברות המזון – היצרניות והיבואניות ומלחמה בהן באמצעים משפטיים.
המהלכים האלה אינם מלווים בפירוק מונופולים, בהגברת התחרות, ברפורמה בחקלאות, בתחבורה וכדומה. הממשלה לא מגיבה בצמצום הוצאות לא נחוצות, כמו סגירת משרדים וקיצוץ בכוח אדם במגזר הציבורי – צעדים שהיו מאותתים לשוק שהממשלה תורמת את חלקה להרגעת האינפלציה ולהגדלת הצמיחה.
ייתכן מאוד שהמצב הזה יוצר הזדמנויות, כי הוא אינו מעיד על מצב החברות. יש חברות רבות בישראל שמצבן טוב מאוד, אך הן לא יכולות לפרוץ בשל תנאי המאקרו, המושפעים בעיקרם מהמלחמה.
ברור שאם המלחמה תסתיים בקרוב המדדים יזנקו. לכן, המצב הכלכלי צריך להיות שיקול חשוב בניהול המשך המלחמה. לא רק מבחינה מדינית אין לנו צ’ק פתוח להמשיך לנהל את המלחמה עוד חודשים ארוכים – גם הכלכלה זועקת את הצורך בהגברת העצימות, כדי לסיים את המלחמה בהקדם.
